: ספר סימן רסח

הקודם הבא

שיל"ת אויפאלו א` לסדר בא תרמ"ג לפ"ק:

רב ברכות. והצלחות לידינ"פ הרב הגדול. מעוז ומגדול. השם חכמה בטוחות. חריף ובקי. כעמר נקי. כש"ת מה"ו ישעיה זילבערשטיין נ"י בק"ק וואיטצען יע"א:

יקרת מכתבו בשאלת חכם הגיעני בעש"ק העבר והנה יש לי אריכות דברים בענין זה והזמן קצר כי בקש תשובה קודם יום ג` הבע"ל לכן נקיטנא נפשאי בקצרה ואי"ה עוד אבוא בארוכה ואשיב גם על מכתבו הקדום בסוגיא דחוץ כי עד הנה היה לי יסורים שיש בהם ביטול תורה בעוה"ר. ואמת כי אינני יודע מה מצא בי כי דפק על דלתי הלא עמו הכרתי והפלתי מר אביו ידידי הרב הגאון נ"י אבל רצונו של אדם זהו כבודו ואשיב כיד ה` הטובה עלי מה שנלפענ"ד:

וזה תוכן שאלתו במי שמתה אמו בר"ח שבט והקבורה היתה ביום שלאחריו ובשנה ראשונה היה היאצ"ט ביום שאחר ר"ח לפי המנהג כדעת מ"ב שהביא הטו"ז וש"ך יו"ד ס` ת"ב מיום הקבורה ולא כדעתם שם והתענה ביום היאצ"ט ונפשו בשאלתו כיון שבשאר השנים שאח"כ היאצ"ט הוא בר"ח אם מחויב להתענות מצד קבלתו והאריך בפלפול רב:

תשובה: לפענ"ד נראה לפי"מ שמבואר בש"ך יו"ד סי` רט"ו סק"ד וסק"ט דאפילו במקום שחל נדר התענית על ר"ח מ"מ מצוה להתיר לו והתענית בר"ח עבירה היא בידו אם כן נהי דאם מקבל עליו בלשון נדר לצום בר"ח או בזמן ידוע ופגע בו ר"ח חל הנדר ולא אמרינן דלא היתה כוונתו על ר"ח אבל בהך דינא של סי` רי"ד דהתחיל לנהוג פ"א צריך לנהוג כן לעולם כיון שדין זה אינו בדבר רשות אלא בדבר שהוא משום סייג וגדר ופרישות כמבואר שם אם כן הנהגתו פעם אחת אינו קבלה לנהוג כן לעולם אלא לעשות פרישות לעולם ולא לעשות דבר עבירה לעולם כי הנהגה אינה קבלה ונדר רק למצוה אבל לעבירה אין הנהגתו קבלה ונדר ולא מיבעי אם מה שנהג פ"א היה בהיתר ולא בביטול מצוה ודאי אינו מועיל אח"כ בביטול מצוה כנידון דידן אלא אפילו אם בפ"א התענה יאצ"ט בר"ח נמי לא הוי קבלה לנהוג כן לעולם. ואף דאפי` לדעת טו"ז בסי` רמ"ט דחולק על רש"ל שאם השלים פ"א בחול א"צ להשלים בע"ש מ"מ מודה דאם נהג פ"א להשלים בע"ש חייב אח"כ להשלים גם בע"ש כמ"ש בפ"ת סי` ת"ב אות ח` בשם תשובת נ"ש ועיי"ש אותו ד` מ"מ היינו דוקא שם אף שמצוה יותר שאינו מתענה אבל אם מתענה אין עבירה בידו דהא קי"ל בעירובין מ"א מתענה ומשלים ועיין ב"י סי` רמ"ט אבל בר"ח דאסור להתענות ולשיטת הרמב"ם הוא מה"ת וודאי דאין כאן לא נדר ולא קבלה כלל כנ"ל:

ומה"ט פלא בעיני על קושית טו"ז בסי` רמ"ט שהקשה מ"ש שבת גופא מהשלמת ע"ש והלא בשבת אסור תענית מה"ת משא"כ בע"ש קי"ל מתענה ומשלים. ובזה יובן היטב כונת מהרש"ל בתשובה סי` ט` דבשלמא בשבת אין כאן קבלה ונדר כיון שאינו סייג ופרישות רק עבירה אבל ע"ש עכ"פ מהני קבלה דצריך להתענות אלא שאנו דנין אם היה הנדר להשלים בע"ש וע"ז כתב דאפי` מי שמקבל סתם שיתענה ע"ש מחויב להשלים א"כ כש"כ כאן כיון דעכ"פ הוי קבלה ונדר שיתענה בע"ש צריך להשלים ומכש"כ בזה דהוי כאלו פירש שישלים:

ומה שהאריך מעלתו לפי דברי מהרש"ל דאם התענה פ"א בחול משלים גם בע"ש ה"נ דכוותיה יש לחלק בלא"ה דשם הוא רק מקרה שישלים בע"ש דלאו בכל פעם יהיה היאצ"ט בע"ש אבל בנידון דידן בכל פעם היאצ"ט בר"ח ומעקרא ד"ת לעולם בזה ודאי לא כיון להתענות בר"ח וסברא זו איתא בש"ך סי` רט"ו סקי"א עיי"ש:

ומה שחקר אם להתענות ביום שאחר ר"ח הנה כן דעת מהרי"ק בסי` ל"א ורש"ל סי` ט` חולק ולפענ"ד למאי דקיי"ל סי` תקס"ח דאם שכח ואכל בתענית של יום מיתת אביו משלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר כיון שהוא יום ידוע לו משמע כדעת מהרש"ל דאין לו תשלומין ואין לומר דשאני בנידון דידן כיון שיום שלאחריו הוא יום קבורה דהרי בשאר שנים אין ליום קבורה ענין בזה אפי` לדעת מ"ב ולדעת טו"ז וש"ך אפי` בשנה ראשונה נמי ובהגהות יד שאול סי` ת"ב הביא בקיאות מסוטה י"ב דיום הקבורה הוי כיום המיתה וכבר קדמו בראיה זו בתה"ד סי` רצ"ג ודחי לה:

וגם נ"ל דאף מהרי"ק לא אמרה אלא באירע יאצ"ט בשבת כיון שעכ"פ הנדר חל עליו לצום כשהיא בחול ורק בשבת אינו יכול להתענות מפני כבוד שבת דאז הוי יום שלאחריו תשלומין של תענית ביום המיתה אבל כשהיא תמיד בר"ח ואינו מחויב להתענות ביום המיתה בשום פעם ואין הנדר חל כלל אין כאן תשלומין ועיין חגיגה כולם תשלומין דראשון וכיון שפטור בראשון פטור בשני דאין כאן תשלומין כיון שלא היה חייב כלל לכן לפענ"ד א"צ להתענות כלל לא בר"ח ולא ביום שלאחריו רק יאכלו ענווים וישבעו שובע שמחות וישביע מעלתו עצמו בדברי תורה. ונפש אמו בצרור החיים תהיה צרורה. ותחזינה עינינו בשכלול היכל אולם והבירה. כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:

עמרם הק` בלוהם בק"ק הנ"ל:

+ ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים - אות ציון ערך אבל. +